כשמונחים ומטופלים שוטחים את בעיותיהם בקליניקה, יהיו מקרים, שלא ניתן יהיה ליצור תקשורת איתם או לבצע שינוי כלשהו, מכיוון שהם חווים הצפה רגשית. הצפה רגשית היא מצב בו הרגשות מציפים עד כדי כאב. לכל אחד מאיתנו יש רגעים שבהם נחווה הצפה רגשית: בזמן התפרצות חרדה, בזמן חוויה של בושה גדולה ובהתקפי זעם ועוד.
במאמר אתאר את הקשר שבין רגשות ובין מרכיב הזמן ואיך ניתן להתחיל להשתחרר מהצפות רגשיות.
שירשורים
לפי מודל ה- IEMT (למידע נוסף )מסתבר שאחד הדברים המעניינים ברגשות, הוא שלרגשות שונים יש משך השפעה משתנה. אני, למשל, יכול לכעוס או לשמוח, במשך 10 דקות. לעומת זאת, אני יכול להרגיש אשם על משהו שעשיתי, והתחושה הזו תלווה אותי שנים רבות.
בהרבה מקרים, רגשות מעוררים או מובילים לרגשות אחרים. לדוגמא: אדם שמגיע לטיפול, תוך התנצלות חרישית על כך שאיחר, באופן כמעט ודאי, יהפוך לחרד או דואג לגבי דבר מה, גם אם אין שום קשר לאיחור או המטפל. כמה דקות לאחר מכן מאוד יתכן שהוא יכעס או יתפרץ בהתקף זעם על דבר שונה לחלוטין, אולי אפילו על המטפל עצמו.
על פי ההבחנה, כמעט בכל מעבר כזה מרגש אחד לרגש אחר, יעברו כ- 20 דקות.
כך נוצר מצב בו מטופל שיגיע עם רגשות אשם, על שאיחר, כי לא היה לו איפה להחנות, עלול לחוות לאחר כ- 20 דקות דאגה על כך שיקבל דו"ח על חנייה אסורה. לאחר 20 דקות נוספות הוא עלול לכעוס על המטפל, על שאינו עונה על הציפיות שלו ויטען כלפיו ש"זה לא מה שציפיתי שתגיד לי" או "איך אתה מעז לדבר אלי ככה?! לא יכול להיות שכמטפל אתה מדבר כך. זה לא מקצועי!".
זהו דפוס מאוד צפוי שחוזר על עצמו, ועל כן ניתן לצפות מראש, שתבנית התגובה הרגשית תתרחש בצורה זו. הדפוס הזה, במקרים רבים, הוא המבנה התומך למצבים של דיכאון. אם כי זה לא אומר שמי שבדיכאון תמיד ינהג כך, או שמי שקיים אצלו הדפוס הזה, נמצא בדיכאון. יחד עם זאת, זהו דפוס שנצפה שוב ושוב וחזר על עצמו בהרבה מקרים.
יש לזכור ולקחת בחשבון, שמה שכתבתי עד כאן לא חייב להיות נכון לכל אחד ובכל מקרה.
כיוון הזמן
עניין נוסף שקשור לרגשות וזמן הוא כיוון הזמן. כשאדם חש שעולה בו רגש, מחשבותיו יהיו מכוונות לאחד או יותר מכיווני הזמן:
עבר,הווה ועתיד.
לדוגמא: כאשר אדם חרד לגבי משהו בחיים, ההתכווננות שלו תהיה עתידית. כשחושבים על זה, אדם לא נכנס להתקף חרדה בגלל משהו שהיה ונגמר. יתכן, שמקור החרדה הוא מחווית עבר, אך החרדה נובעת ממחשבות על מה שיקרה בעתיד, כהשלכות מחווית העבר.
רגש כמו אשמה, מכוון אל אירועים מהעבר. אני יכול להרגיש אשם על משהו שעשיתי, אך לא ארגיש אשם על מה שאעשה ו/או שעדיין לא קרה בעתיד. אחרת במקרה כזה, זו כבר תהיה חרדה או דאגה לגבי משהו עתידי.
הרבה אנשים ואפילו מטפלים, לא מבדילים ו/או מתבלבלים בין אשמה לחרדה מכוון שאלו רגשות דומים וקרובים.
בזמן כעס, האדם מתמקד בהווה, ב-עכשיו. נכון שאני יכול לכעוס על משהו שקרה או לא קרה או על משהו שיקרה, אך הכעס הוא עכשיו.
נכון, כל הרגשות מתרחשים ומורגשים 'עכשיו'. אך לכל רגש יש את התייחסות כיוון הזמן שלו, כפי שהוסבר קודם.
אחת הדרכים לשנות כמעט מיד את התחושה השלילית המלווה רגש כזה, היא לשנות את כיוון הזמן. לדוגמה: אם בזמן התקף חרדה בו האדם מתמקד בעתיד, מישהו חיצוני יעלה עבורו שאלה שתהיה מכוונת לזמן שונה, נניח לעבר, התמקדותו של האדם שחווה חרדה תשתנה. מהלך כזה יכול להוציא את הרוח מהמפרשים של ההתקף, והתוצאה תהיה רגיעה.
שאלות כמו: "החל ממתי התחלת לקבל התקפי חרדה?" או: "ספר לי על הפעם האחרונה שחשת אשמה" יאלצו את האדם להעביר את תשומת הלב שלו לעבר. ברגע בו הוא לא יתמקד בעתיד ובמחשבות על מה שעלול לקרות מפלס החרדה ירד.
אותו דבר ניתן לעשות עם אדם כועס. אם נגיד לו "תירגע", זה ככל הנראה יגביר את הכעס שלו אף יותר. אך אם נשאל אותו: "מתי הכל התחיל?" הוא יתחיל להירגע מאחר, שכדי לענות על השאלה, הוא יהיה חייב להעביר את המיקוד לעבר.
ברגע שחולפת ההצפה הרגשית, האדם חוזר לכאן ועכשיו ונפתחת האפשרות לבצע התערבות ושינוי.
רגשות זה לא מדע מדוייק, לכן יתכן שכשהמיקוד יעבור לזמן עבר יעלו באדם תחושות, שקשורות בעבר: כגון חרטות, אשמה, בושה וכד'. כך יתגלה במה יש עוד לטפל או אפילו את מקור החרדות.