top of page
Search
Writer's pictureDov Meidan

איך התגברתי על הפחד שלי בעזרת IEMT


מעולם לא דיברתי או עמדתי מול קהל, לא הנחיתי סדנאות, לא לימדתי אף אחד שום דבר ובוודאי ובוודאי, שלא ראיתי את עצמי כמורה של מישהו ולכן כלל לא ציפיתי למה שעומד לקרות לי. רגע לפני שאשתף בתהליך שעברתי, בהפתעה שקרתה לי, ובשיעור הגדול שהצמיח אותי, אני חייב לספר על זה:

מאז שאני זוכר את עצמי, אני עובר תהליכים ושאלות של "מי אני?" "למה אני כאן" וכו וכו.

אחרי שחשבתי לחפש את עצמי בתחומים כמו מחשבים (טכנאי וניהול רשתות מחשבים), לימודי הדרכת טיולים, ואפילו מסגור תמונות, הכנסתי את עצמי בשנים האחרונות לתהליך של התפתחות אישית, שכלל הכשרה כמנחה NLP ואף הוכשרתי כ NLP Coach ו - Master of NLP. השתתפתי גם בקורסים שונים, שכללו עבודה עם מטאפורות, תקשורת אפקטיבית בשיחה היומיומית ועוד.

בעיצומו של אחד מקורסי ה NLP , הוזמנתי להשתתף בסדנה של אחד, "אנדרו מאנגליה", שפיתח שיטה לטיפול באנשים דרך תנועות עיניים. שאלתי את עצמי וגם את מי שהזמין אותי: "למה אני צריך ללמוד עוד משהו? מה, לא מספיק מה שאני יודע עד היום ושעושה עבודה מדהימה בשינוי חייהם של אנשים לטובה?"

התשובה היתה ברורה. אין סיבה לא לדעת עוד. ההפך, ככל שיש יותר ידע, יש יותר אפשרויות, אז הלכתי על זה.

היו אלה ארבעה ימים מדהימים, ששינו את כיוון הקריירה שלי, כמו שתפסתי אותה עד אז. ההשפעה של השיטה והפילוסופיה שמאחוריה, ושל האדם עצמו, אנדרו, מהדהדים בי עד היום, כמו תדר שמתאים לתדר, שהוא אני (ולגמרי לא אומר זאת מבחינה רוחנית). על כן החלטתי , שאני חייב להעביר את הידע הזה הלאה.

לאורך כל ההכשרות שלי בשנים האחרונות, דבר אחד התבהר לי, פעם אחר פעם , משהו שידעתי כבר אף כילד, אבל טושטש לאורך השנים. אני אוהב ללמד. להסביר, לתת ולהעביר ידע. לכן ההחלטה לטוס לאנגליה, ולעבור את ההסמכה כטריינר בשיטת ה- IEMT, הייתה ללא היסוס.

לאחר שסיימתי באנגליה את ההכשרה, אצל מייסד השיטה, אנדרו אוסטין, מצאתי את עצמי, אולי כמו כל אחד, שרוב חייו היה שכיר ועכשיו הוא מתחיל את דרכו כעצמאי, מול עולם מפחיד, מלא באפשרויות להצליח ומלא עוד יותר באפשרויות להיכשל.

אני לא יודע אם אתם מכירים את הרגעים הללו, שבהם אתה מתחיל לפקפק בעצמך, האם אתה בכלל מסוגל להתמודד עם השלב הבא של חייך? אולי זה גדול עלי? אולי זה לא בשבילי? האם אני יכול להקים עסק עצמאי? האם אני בכלל מסוגל? זה הרי גדול עלי, מי אני? מי בכלל יבוא אלי? למה שיבואו אלי? מי אני שאלמד ואכשיר אנשי מקצוע בעלי ניסיון של שנים??

"הכשרת אחרים מצריכה ידע רב ומיומנויות כמו עמידה מול קהל, יכולות וורבליות מתקדמות, רמת ידע עמוקה בתחום הנלמד, לדעת לשווק, למכור, לתקצב, לדאוג למקום להעברת הקורסים, ליצור חוברות, להדפיס, לוגיסטיקה, לוודא סטנדרט מצופה וגבוה מהאנשים לאחר ההכשרה ועוד ועוד ועוד…" הברבורים קדחו בראש, ולא נתנו לי מנוחה.

ואז זה קרה…

מכירים את זה שאתם מחכים שמישהו יגלה אתכם? שמישהו יבוא ויקפיץ אתכם "לשלב הבא" שלכם? אז… לקורס ההכשרה כמורה מוסמך בשיטת IEMT נסעתי ביחד עם המורה שלי ל NLP. ובסוף הקורס, עוד בלונדון עצמה, כמו בסיפור סינדרלה, קיבלתי הצעה, הצעה שמכר אמר לי עליה: "צריך להיות דביל מושלם" כדי לוותר עליה ובטח שלא להתלבט לגביה.

הוצע לי, על ידי בעל המכללה הידוע והמוכר בישראל בתחום ה NLP להצטרף וללמד את השיטה יחד איתו, אצלו במכללה.

"אותי? אני?? מה?? איך ??? למה??? לא… רגע.. תן לחשוב על זה… איך יכול להיות?" טסו המחשבות בראשי: "שניה, זה מהר מדי… מה אם…? ומה אם…? ומה אם???"

אחרי הבלבול הראשוני הזה, מההבנה ש"תכלס, אני אחד מראשוני ה"מייבאים" של שיטה חדשה לישראל (חדשה אפילו בעולם)", התחילו לעלות עוד פחדים וחששות, אלו שהזכרתי קודם. עלה בי אותו פקפוק ראשוני בעצמי, אותם קולות וסרטים מוכרים להחריד ואותם אלו שהשאירו אותי תקוע רוב חיי.

"מה? אני?" "אני באמת אוכל לעשות את כל מה שצריך לעשות מעכשיו? ומה לעזאזל צריך לעשות מעכשיו??? האם לקחת את ההצעה ולעשות את שיתוף הפעולה? הרי אף אחד לא מכיר אותי, אני עוד לא ידוע בארץ באף חוג, לא כמטפל ובטח לא כמומחה, וכבר אני מקבל הצעה שכזו? אולי זה לא מגיע לי בכלל? אולי מישהו מנסה לדפוק אותי? אולי… ואולי... ואולי... "

צצו ועלו השאלות מתוך הפחד המוכר.

ואז, באחד מהרהורי הלילה המאוחרים, עלתה בי מחשבה מעניינת: "יכול להיות שמישהו מאמין בי? רואה בי משהו שאני עדיין לא?"

ולפתע, שמתי לב, שכשאני חושב על ההזדמנות שקיבלתי, מיד עולה בי פחד ומחשבה שרצה לי בראש.

המחשבה, שממש היתה סרט, היא בעיקר על הקושי האישי שלי להתמודד מול אותו אדם, שהציע לי את ההזדמנות. לדוגמה, כיצד אתמודד מולו בנושאי התרגום של השיטה לעברית? מי אומר את המילה האחרונה? מי קובע? מי מחליט? מי צודק? ועוד שאלות כאלו.

מכיוון שמדובר באדם בעל שנים של ניסיון, עם ידע נרחב ושנות אור של נסיון מפרידות בינינו, גם בהכשרת אנשים וגם כבעל עסק, אני חש עצמי כקטן לידו. כך, אני… תופס אותי.

ולמרות שבהגיון שלי, בראש, אני יודע שזה לא באמת כך, שהוא רואה אותי כמוצלח וכאחד שיכול – אני לא מרגיש כך, ובדו-קרב שבין ההיגיון לרגש, הרגש תמיד מנצח.

כמובן, שכטריינר, כמורה, הנחתום חייב להוכיח, שעיסתו שווה משהו, ולו אפילו לעצמי, הבנתי שזו הזדמנות מצוינת להעביר את עצמי סשן בשיטה שאני מכשיר בה אחרים. שאלתי את עצמי – אם לקוח היה מגיע אלי עם בעיה דומה, מה הייתי עושה איתו?

כחלק מהשיטה שאני עצמי מלמד, ביצעתי תנועות עיניים על צירים מסוימים, וכתוצאה מכך, כפי שקורה בדרך כלל, נוצר ריחוק מהבעיה, מהקושי, מהפחד הגדול. כך שיכולתי עכשיו לבחון את החוויה השלילית שלי יותר בבירור, במופרד מהעומס הרגשי שיוצר את חוסר ההחלטה שלי מלכתחילה.

שמתי לב שהרגש השלילי שלי, הפחד שמנע ממני לקחת החלטה, הוא פחד מאוד מוכר. מה שמיד הדליק אצלי את הנורה – "הפרוטוקול הראשון של שיטת ה IEMT בשחרור מהטבעות רגשיות", חייכתי לעצמי.

על מה בדיוק אני מדבר? אז ככה… כשאנו נמצאים בהצפה רגשית, בדרך כלל יהיה לנו קשה לחשוב בהגיון, לעבוד עם עצמנו, לעשות לעצמנו תהליכים. אחד הדברים שאני אוהב בשיטת ה IEMT הוא המובנות הפשוטה שלה שמאפשרת לכל אדם שלומד את השיטה לעשות עבודה עם עצמו, גם כדי לפתור את אותה הצפה רגשית, וזה מה שעשיתי.

וכך, בעודי משתמש בסדרת השאלות של ה IEMT לשחרור הטבעות רגשיות –זיהיתי זיכרון מגיל 22, זיכרון של אירוע, שהטביע בי את אותו רגש בעייתי. אירוע שטבע את חותמו במפה הרגשית שלי, שדרכה למדתי איך לפחד באירועים מסוימים, כמו לדוגמה בקבלת החלטה משמעותית שכזו כדוגמת: "אבל מה יהיה?".

נזכרתי באחת הדמויות המרכזיות שהיו בסביבתי באותה התקופה. באופי שלו, בדרך החשיבה השלילית שלו, חוסר הביטחון האישי שלו, שבא לידי ביטוי בביטחון עצמי מופרז. עם מבט שכל הזמן אמר לי: "אני אדפוק אותך מתישהו!"

מתוך סדרת השאלות הבסיסית של התהליך, עלה זיכרון נוסף, קדום יותר, מבית הספר היסודי. שבו אני רואה ילד מהכיתה שלי קורע לגזרים את הקלפים שנתתי לו כי רציתי בחברתו, דבר שיצר אצלי משבר אמון כל כך גדול וככל הנראה הטביע במפה הרגשית שלי את הפחד מלבטוח באנשים בכלל.

הזיכרונות הללו אשר שירטטו את המפה הרגשית שלי, וככל הנראה הטביעו בי את חוסר היכולת שלי לבטוח באנשים, הקשו עלי לסמוך על הצעה ש "צריך להיות דביל מושלם" כדי לסרב לה, כדברי המכר שלי. אותה הצעה אשר בהגיון, אני יודע, שתקדם אותי במהירות, יותר מכל אפשרות אחרת. הצעה שבמקום שבו אני נמצא, בתחילת הקריירה העצמאית שלי, תהווה את "קפיצת הרוחק" הכי טובה מבחינתי.

אחרי מספר דקות של עבודה בעזרת תהליכי IEMT, שחררתי את אותן הטבעות רגשיות, כך שככל שניסיתי לחזור ולחוות את הפחד, גיליתי שהוא בעצם לא משפיע באותה עוצמה. מה שנשאר היא רק זהירות. כמו של "תחצה את הכביש בזהירות" ולא "אל תחצה את הכביש בכלל".

תחושת העוצמה והמסוגלות שליוו אותי בעקבות זאת, אפשר לתאר אותה רק כאבנים גדולות שירדו מהלב ומהראש בו זמנית. כהשתחררות משרשרת עבה, שקשרה את ידי וצווארי ושמנעה ממני ללכת קדימה.

המסקנה הראשונה שאני מגיע אליה בעקבות השחרור של ההטבעה הרגשית הזו היא שאני תמיד יכול לשבת רגע, ברגעים של פחד, ולעשות עבודה שקטה של טכניקה קטנה גדולה ולשחרר את המקום שמשאיר אותי מאחור ולשעוט קדימה.

ומיד התפניתי לעבוד על הזהות העצמית שלי, על כך, שאני תופס את עצמי כקטן ליד אותו אדם, שפתח בפני את ההזדמנות המופלאה הזו.

אחרי עבודה אישית על שחרור הטבעת הזהות, ובדיקה עצמית, שמתי לב שהפחד והחשש שהיו שם רק לפני כשעה וקצת, פתאום אינם. ואפילו לא הצלחתי לשחזר אותם. יתרה מזו, גם אותה תפיסה עצמית של עצמי כקטן, איננה, פתאום אני מרגיש אחרת, צלול יותר בחשיבה שלי, מרגיש שחרור, ממשהו שהחזיק בי בחוזקה ולא איפשר לי לקבל החלטה. מרגיש שבעצם למה לא? ברור שהכל אפשרי והכל יכול לקרות, במיוחד אם אני לא אמנע מזה לקרות.

אז המסקנה השנייה שלי היא, בעצם, שגם אם משהו מפחיד, נראה "גדול עלי", נשמע כבלתי אפשרי בשבילי, ומרגיש כאילו אני לא מסוגל, זה לא אומר, שלא ניתן לעבור דרך הפחד הזה ולהגיע להישגים, שלא חלמתי עדיין להגיע אליהם. כל אחד שימצא את הדרך שלו להיפטר מהפחד, אני מצאתי את הטכניקה הקטנה שלי.

נכון לכתיבת שורות אלה, ולמרות שכבר החלטתי קודם, שלא לקחת את ההזדמנות הנדירה הזו (מתוך חשיבה שנוהלה על ידי הפחד), החלטתי שאני כן קופץ למים ומאפשר לעצמי עתיד טוב יותר, ואת האפשרות ללמוד ולהתפתח.

מה היה יכול לקרות או לא לקרות, אם הייתי משאיר את הפחד כמו שהוא, הא?


24 views0 comments
bottom of page